החלטה בתיק מ"ת 18244-11-11 - פסקדין

זוהי בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו.

נגד המשיב הוגש כתב אישום האוחז שני אישומים שונים. עפ"י האמור בעובדות האישום הראשון, ביום 27.10.2011, במסגרת מ.י 3045-10-11, שוחרר המשיב עפ"י החלטת כב' השופט פרסקי ממעצר וזאת בין היתר בתנאים של איסור יצירת קשר עם המתלונן שמעון בן שימול (להלן: "המתלונן").

עפ"י האמור מיד בסמוך לאחר ששוחרר הגיע המשיב אל החנות בבעלות המתלונן ואיים עליו בין היתר כי "כמו ששרפו לך את העסק, זה כלום לעומת מה שאני אשרוף לך..." וזאת בכוונה להפחידו.

בגין כך יוחסו למשיב עבירות של איומים והפרת הוראה חוקית.

עפ"י האמור באישום השני, ביום 30.10.2011, במסגרת מ.י 42086-10-11, הורתה כב' השופטת וולפסון על שחרורו של המשיב ממעצר. בין היתר בתנאים של איסור יצירת קשר עם המתלונן. עפ"י האמור בסעיף 2 לעובדות, הפר המשיב הוראה זו על ידי כך שביום 2.11.2011, הבחין המתלונן במועדון ניגש אליו ואמר לו שיצא אל מחוץ למועדון על מנת לסגור את הסיפור ביניהם.

המשיב , המתלונן ואח המתלונן, נסעו אל ביתו של המתלונן ובהמשכם של דברים משלא ישבו את ההדורים אמר המשיב למתלונן שיסעו למקום שבו יהיו לבד ויסתדרו ללא נוכחות אח המתלונן.

בהמשך למתואר, הגיעו השלושה ברכבו של המתלונן לצומת הרב צבאן, התרחקו מהכביש כ - 15 מ' במעמד זה איים המשיב על המתלונן בכך שאמר לו כי לא יעזוב אותו לעולם, כי ישלם ביוקר על זה שהתלונן עליו וישב שלושה ימים במעצר וזה יעלה לו בדם. בהמשך, פצע המשיב את המתלונן באמצעות חפץ חד וגרם לו לחתך באורך של 1.5 ס"מ.

כן מיוחס למשיב שחתך במזיד את הריפוד ברכבו של המתלונן בגין כל אלו מיוחסות למשיב עבירות של הפרת הוראה חוקית, איומים, חבלה כשעבריין מזויין וחבלה במזיד ברכב.

במהלך הדיון שנערך בפני ביום 20.12.2011, חלק ב"כ המשיב על קיומן של ראיות לכאורה כך שלדבריו אין מקום להורות על הטלת תנאים מגבילים בעניינו של המשיב. כאן המקום לציין כי ב"כ המשיב לא השאיר "אבן על אבן" וביקש מביהמ"ש לבחון כל פסיק ותו בחומר החקירה לרבות מתן משקל, וקביעת מהימנות והכל כפי שיפורט להלן:

אשר לאישום הראשון, טען ב,כ המשיב טענה עקרונית לפיה שעה שבימ"ש אוסר על המשיב ליצור קשר החלטה זו מחייבת גם את המתלונן.

אשר לאישום הראשון, המשיב טוען, כי היה במקום אחר ויש לו אף שלושה עדי אליבי שיוכלו לאשש טענה זו, עדים אשר לא נחקרו על ידי המשטרה. עוד ביחס לאישום זה, טוען ב"כ המשיב כי העובדת בקיוסק לא נחקרה ובמזכר בעניינה עולה שלא זיהתה איש או שמעה איומים וכך גם לא נלקחו סרטוני מצלמות האבטחה במקום. עוד זה מפנה להבדל בנוסח האיומים אותם מתאר המתלונן בהודעתו אל מול הדברים אותם הוא מוסר בעימות דבר אשר יש בו כדי להטיל ספק בנאמנות המתלונן לא  כל שכן כאשר מדובר בגירסה מול גירסה.

אשר לאישום השני, זה מצביע על מחלוקת בדבר אופן יציאתם של המשיב והמתלונן מן המועדון, ובעיקרם של דברים, אציין את חוסר הגיון המובנה בגירסת המתלונן ואחיו אשר מחד, מספרים על ארוע אלים במועדון ומאידך, מציינים כי לאחריו נסעו אל בית המתלוננים ושתו ואכלו בניחותא ובהמשכם של דברים, שוב המשיב ללא סיבה מוסברת מבקש שהשניים יבואו איתו ליער חשוך על מנת לסגור עניינים. אשר לאירוע ביער, הפציעה הינה תוצר של הגנה עצמית של המשיב אשר נעשתה מכיוון שזה חשש לחייו, תוך שימוש במקל ולא בסכין או חפץ חד אחר. חיזוק לכך שפציעה זו הינה תוצר של הגנה, זה מוצא בחבלות שנותרו על המשיב, וכך גם בפציעה שנגרמה למתלונן, אשר יכולה להתיישב עם הגרסה אותה מוסר המשיב. גם ביחס לתיק זה הצביע ב"כ המשיב על מחדלי חקירה, בכללם העובדה שלא לקחו ט"א מביתם של המתלונן ואחיו, וכן העובדה שלא נלקחו הסרטונים ממצלמות האבטחה הרבות הפזורות במועדון ברחבי העיר. עוד ביחס לאלה, לדבריו לא נעשו איכונים סלולאריים. לאור כל אלו, זה סבור שאין ראיות לכאורה לכך שניתן להורות על שחרורו של המשיב ללא תנאים מגבילים או למצער, בתנאי הרחקה מינימאליים.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, וקראתי את חומר החקירה שהובא לפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי בתיק זה ישנן ראיות לכאורה עם חולשה בצידן. ככל שהדבר נוגע לאישום הראשון, הרי שזה מבוסס על גרסת המתלונן אשר היא לכשעצמה, די בה כדי לבסס קיומן של ראיות לכאורה, שכן אין מחלוקת בדבר תנאי הרחקתו של המשיב מן המתלונן, וכך גם המתלונן יודע לציין כי זיהה בוודאות את המשיב, וכך גם זה מכיר את הקול שלו (ראה הודעת המתלונן מיום 27.10.11 עמ' 1, ש' 16-15; וכן דברי המתלונן בעימות שנערך בין השניים, עמ' 2, ש' 28-26: "...זיהוי ודאי. הוא לא כיסה את הפנים. הוא כיסה את הראש. החזיק בתנועה כלפי מעלה את הסווטשר. ראיתי אותו בפנים, וזיהיתי את מוטי ביטון. אין לי ספקות. זיהוי ודאי מיליון אחוז. מה, אנחנו מפגרים?"). עוד נציין ביחס לאישום זה כי לוחות הזמנים עליהם הצביע המשיב בחקירתו מרגע שהשתחרר מבית המשפט עד לרגע שהתייצב במשטרה, אינם יכולים לכאורה לדור בכפיפה אחת עם רצף הפעולות שזה טוען שביצע. לא מצאתי ליתן משקל לכך שסרטון מצלמת האבטחה מהקיוסק לא נלקח, שכן המתלונן ציין כי מצלמה זו ממילא לא יכולה היתה לקלוט את המשיב, וכך גם ראה זכ"ד של השוטר אלעד אברים מיום 27.10.11, בדבר הוצאת הסרטון ממצלמות אופק.  מכל מקום, בצד דברים אלו יש ליתן משקל למחדל חקירה עיקרי הנוגע לאישום זה, ועניינו היעדר גביית הודעותיהם של עדי האליבי אותם מסר המשיב, אשר יכלו לאשש את טענותיו כי במועד הרלבנטי לא היה יכול לבצע את המיוחס לו.

אשר לאישום השני, כאמור ישנם שני סיפורים "מנוגדים", כאשר מחד המשיב טוען כי למעשה בכל אותו ערב היה הקרבן למעשיו של המתלונן ואחיו, אשר גררו אותו מהמועדון אל תוך רכב ב.מ.וו. ובהמשך לקחו אותו אל יער בסמוך לנתיבות, לצורך "בירור". בהמשך, לפיו דבריו, המתלונן ואחיו הכו אותו וזרקו אותו במקום, עד אשר זה נמלט מהם. לדבריו, בזמן שזה הותקף על-ידי המתלונן ואחיו ביער, מצא מקל, בעזרתו הגן על עצמו ונתן למתלונן מכה. רק לאחר שנחלץ מהם הגיע לביתו ונמנע מלהתלונן במשטרה, שכן אחיו של המשיב איים עליו כי אם הוא ילשין עליו למשטרה, יפגעו בו. לחיזוק גרסה זו כאמור, המשיב מצביע על שריטות שיש על גופו.

 לצד גרסה זו, הרי המתלונן ואחיו מציגים סיפור אחר לגמרי. לדברי המתלונן, זה פגש במשיב במועדון סוגויה, והמשיב ניסה להתקרב אליו אולם אנשים שהיו במקום הרחיקו אותו ממנו. לדבריו, המשיב ביקש לסגור איתו את הסיפור, והוא יצא יחד עם המשיב ואחיו לעבר בית אחיו, שם "רק דיברו". בהמשך יצאו בנסיעה ולפי בקשת המשיב התרחקו מהכביש והוא והמשיב ירדו מהאוטו, ושעה שאחיו של המתלונן נשאר ברכב  בוצעה התקיפה על-ידי המשיב לאחר שזה אמר לו שישלם ביוקר. לדברי המתלונן, זה לא ראה עם מה המשיב תקף אותו. חיזוק לגרסת המתלונן יש כאמור בגרסת אחיו וכן בכך שהמתלונן אכן נפצע בסופו של אירוע כפי העולה מחומר החקירה והתעודות הרפואיות. לכאורה, במצב הראיות המתואר לעיל, ניתן לקבוע קיומן של ראיות לכאורה.

כאן המקום לציין כי חרף קיומן של גרסת המתלונן, ואחיו, הריני לקבוע חולשה בראיות ביחס לאישום זה, וזאת לאו דווקא בשל סתירות כאלה ואחרות (אשר קיימות, בעיקר בעדויות אחיו של המשיב) אלא בשל חוסר היגיון בגרסה בכללותה כפי שעולה מגרסת המתלונן ואחיו. בראש ובראשונה יש לתהות הכיצד אלו נסעו יחד עם המשיב לביתו של אחיו של המתלונן, דיברו, שתו וודקה ואכלו פופקורן, כאשר ביניהם ישנו סכסוך כה עמוק. כך גם על פני הדברים, לא ברור מדוע לאחר שהיו בביתו של אחיו של המתלונן, זה האחרון הסכים ללכת לבד ליער ולהתלוות למשיב לבדו, בזמן שאחיו ממתין באוטו כאשר לדבריו, זה חושש ממנו. במה עדיף פיתרון הסכסוך "ביער" על-פני הישיבה בבית המתלונן ואחיו. התנהלות זו אינה עומדת בהגיונם של דברים, ויש בה לעורר תהיות. אל אלא נוסיף את החבלות שנמצאו על המשיב עצמו שמתיישבים עם טענתו כי הותקף ואת קריעתו של המושב של רכב הב.מ.וו., דבר המתיישב עם גרסתו. כך גם בית המשפט מעיין בטיב הפציעה של המשיב אשר לא ניתן לשלול כי נגרמה מחפץ כדוגמת קרש או שיפוד, ולאו דווקא מדוקרן או סכין.

גם ביחס לאישום זה מצאתי במחדלי החקירה כמשמעותיים, בפרט כאשר ישנן שתי גרסאות כה מנוגדות, וכאשר בפעולות פשוטות יחסית, ניתן היה לאשש או להפריך את גרסת המשיב. כך בית המשפט נותן דעתו שלא הוצאו פרטי שיחות טלפון (ביחס לשיחה שנערכה לאחר האירוע על פי דברי המשיב, ובו אוים על-ידי המתלונן לבל ילשין עליהם), כך גם בית המשפט נותן דעתו להיעדר לקיחת מעתקי ט"א מבית אחיו של המשיב באופן שיכול היה מצד שני לבסס את גרסת המתלונן.

יצוין כי הרושם המתקבל למקרא הראיות בתיק הנה כי המשיב והמתלונן עלו לרכב של אחיו בהסכמה ואילו ביחס להמשך הדברים כל אחד מהצדדים בוחר לחשוף חלקים מסוימים הנוגעים להתרחשות באותו לילה ערב ואת חלקם האחר לטשטש.

לאור כל זאת, הרי שהריני לקבוע קיומן של ראיות לכאורה, כאשר בצידן חולשה. בדיון שבפניי עתר ב"כ המשיב להסתפק בתנאי הרחקה. ביחס לכך, חרף החולשה כפי שפורטה לעיל, לא מצאתי כי ניתן להסתפק בתנאי הרחקה בלבד שכן ככל שהדבר נוגע לתחילתו של האירוע, בין אם המשיב הלך כדי לפתור את הנושא מול המתלונן ובין אם לאו, ההתרשמות היא כי זה לא נחטף לתוך האוטו, אלא עלה אליו מיוזמתו, ובכך הלכה למעשה הפר לכאורה פעם נוספת את תנאי שחרורו. וכן גם אין מחלוקת לפי דבריו של המשיב כי שוחח "בניחותא" עם המתלונן 20 דקות בטרם לדבריו הותקף  (ר' דבריו בעימות), וכך גם אין מחלוקת כי זה פצע את המתלונן באמצעות חפץ חד אשר גם אם נקבל את גרסו שהותקף, לא מצאתי בשלב זה כי המדובר במעשה שהינו מידתי.  אל אלה נוסיף את עברו הפלילי של המשיב החזק את המסוכנות הנשקפת ממנו.